<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית חמישי שער שלישי</h1>
<h2>דף עז.</h2>
יין מזוג יש בו משום יין נסך, דגרסינן בפרק אין מעמידין (שם) אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גלוי ויש בו משום יין נסך. ובאיזה מזיגה אמרו, יש מי שאומרים דדוקא שאין במזגו יתר משלשה חלקי מים וכמזיגה דרבא, דאמר (שבת ע"ז, א') כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא, לאו חמרא הוא. אבל כשנמזג יתר מיכן, לאו חמרא הוא אלא מיא, ואע"ג דאית ביה טעם חמרא, קיוהא בעלמא הוא, וכדאמרינן בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ו, ב') גבי מתמד דאפליגו בה רבנן ואחרים, דתניא אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין, מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו, אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין, מברכין עליהן בורא פרי הגפן. ואמר רבא היכא דרמא תלתא ואתא ארבעה, כולי עלמא לא פליגי דחמרא מעליא הוא, רבא לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא, לאו חמרא הוא. כי פליגי דרמא תלתא, ואתא תלתא ופלגא, והלכתא כרבנן. דאמרינן התם (שם) רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו, אין הלכה כאחרים. ואע"ג דאית בהו טעם יין לאו חמרא הוא אלא קיוהא בעלמא, וכדגרסינן התם (צ"ז, א') בעא מיניה רב נחמן בר יצחק מרב חייא בר אבין, שמרים שיש בהן טעם יין מהו, אמר ליה מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא, אלמא כל שמזגו ביתר מעל חד תלתא מיא, מיא בעלמא הוא, והילכך אין בו משום יין נסך. ויש אומרי' שלא אמרו אלא במתמד בשמרים או בפורצנין, אבל ביין עצמו אע"פ שיש בו יתר מעל חד תלתא מיא, כל שיש בו טעם יין ומראה יין, יש בו משום יין נסך, דטעם יין גמור יש כאן ולא קיוהא בעלמא. ויש אומרים דאפילו בפורצנין הנדרכין ברגל, אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא, או אפילו תלתא ופחות מיכן חוששין לו ליין, שלא אמרו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא, אלא בשמרים ופורצנין דידהו דנדרכין בגת, וכל לחלוחית שבהן יוצא על ידי גלגל וקורה, ומעשים בכל יום בנדרכין ברגל דרמו תלתא ולא אתו תרי, ואפילו הכי טעמינן ביה טעם חמרא מעליא. ועוד לפעמים נמצאין בהן גרעיני ענב שלא נעצרו, והא דלא אתי אפילו מאי דרמי בהו, משום דפורצני גופייהו בלעי מיא ומפקי חמרא, ואיפשר דבמאי דנפיק איכא חד לתלתא מיא. והראב"ד ז"ל כתב בתשובה, דלענין יין נסך אפי' בשמרים הנדרכין בגת, אי רמא תלתא ואתו תלתא, לעולם אסור. ודייק לה מיהא דתניא בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ז, א') שמרים של תרומה ראשון ושני אסור, ושלישי מותר. ר' מאיר אומר שלישי בנותן טעם, ושל מעשר ראשון אסור, שני מותר. ר' מאיר אומר שני בנותן טעם, ושל הקדש, שלישי אסור, רביעי מותר. ר' מאיר אומר רביעי בנותן טעם. [ואקשינן] והתניא ושל הקדש לעולם אסור ושל מעשר לעולם מותר, ופרקינן מעשר אמעשר לא קשיא, הא במעשר ודאי הא במעשר דמאי, הקדש אהקדש לא קשיא כאן בקדושת דמים כאן בקדושת הגוף, ויין נסך חמור הוא כהקדש. ומיהו לאו ראיה היא, דהתם שהיה מתחלתו יין של הקדש, והילכך מחמירין בו שלא לבטלו במים שתמדוהו, ואיפשר דהוא הדין למתמד בשמרים של יין נסך, ואע"ג דלא הוי אלא קיוהא בעלמא. אבל במתמד בשמרי יין כשר, אי רמא תלתא ולא אתי ארבעה, לאו חמרא הוא אלא קיוהא, ואין איסור יין נסך יורד בו, ובנדרכין בגת וכמו שכתבנו, דכל דלא מיקרי יין, לא גזרו ביה רבנן. וקל וחומר הדברים יין מבושל לא גזרו ביה [רבנן] משום דלא מיקרי יין סתם, ואע"פ שמברכין עליו בורא פרי הגפן, כל שכן זה שאינו נקרא יין, ואין בו טעם גמור של יין אלא קיוהא בעלמא. ואיפשר נמי דאפילו יין נסך גמור, כל שנתערב בששה חלקי מים, שהוא מותר וכדעת רבינו יצחק הזקן זצ"ל, וכמו שאני עתיד לכתוב בשער דיני תערובתו בע"ה.
